גלוטן, קמח, ואיך החיטה השתלטה על העולם

26 06 2017

היי, תראו מה זה. שני פוסטים של ביולוגיה מבנית ברצף. סליחה מראש.

ראיתי לאחרונה סרטון חביב שמדבר על ראקציות כימיות שקורות בעוגיות במהלך האפיה (הלינק להלן), שגרם לי לתהות מה היה חסר לי במהלכו. כלומר, הטמפרטורות היו בפרנהייט, שזה כבר נוראי, אבל באחת התגובות ביוטוב גולש חביב סיפק את הנתונים (שגם הם להלן) גם בצלסיוס. אבל כל הזמן שמעתי אותם מדברים על הסוכרים, והביצים, וחיכיתי לשמוע מילה טובה על הקמח, כי מה בעצם קמח עושה באפייה? ולמה פתאום עוגיות ללא-גלוטן פתאום נמכרות כמו עוגיות יוקרה? מה זה הגלוטן הזה ולמה כל כך יקר להוציא אותו?

לקרוא את המשך הרשומה «

מודעות פרסומת




עמילן – מהצמח לצלחת

21 01 2017

בעקבות שאלה שנשאלתי לאחרונה, יצא לי לקרוא כמה מאמרים מרחיבי-אופקים בנוגע לעמילן. כמה כבר אנחנו יודעים על רב-הסוכר הנפוץ הזה? ממה שאני זכרתי לפני הקריאה, עמילן זה החומר הזה שמשתמשים בו כדי לגרום לכביסה שלך לצאת קריספית. מה לא? חוצמזה זה גם החומר הזה שיש בתפוחי אדמה, נו, זה שאמא תמיד אומרת שהוא יותר בריא מלאכול סוכר לבן (או 'פחמימות ריקות' כמו שאוהבת לקרוא להם זוגתי שתחיה). אוקי, עד כאן נשמע הגיוני; עמילן זו צורה מסוימת של סוכר. נוסיף גם את מה שאני זוכר מהתואר; שעמילן היא מולקולה של רב סוכר שעשוי מגלוקוז, שמשמשת צמחים כדי לאחסן סוכר בצורה זמינה לשימוש (בניגוד לתאית, נניח, שבה הסוכר אינו נוח לפירוק, ובניגוד לגלוקגון שהוא המקבילה בבעלי חיים).

השאלה שנשאלתי נגעה לנושא 'עמילן עמיד', או Resistant Starch.  לקרוא את המשך הרשומה «





למה אני לא מחסן – הפרכה מפורטת

21 08 2016

לאחרונה רץ בפייס פוסט שהינו תרגום של פוסט באנגלית, מבלוגו של מתנגד חיסונים.
בדרך כלל, התגובה הנאותה לפוסטים כאלה היא להפנות את המתעניינים ל'איפה *לא* לחפש מידע' של עמותת 'מדעת':
במקרה הנוכחי, הפוסט הזה עלה על הקיר של חבר ותיק שלי לספסל הלימודים.

הזדעזעתי. איך יכול להיות שאדם שלמד ביולוגיה, ואפילו אם רק תואר ראשון, מפיץ את הפוסט הזה? לאן הגענו?

התגובה הראשונית שלי, על הקיר של החבר, לא הייתה נקייה (לצערי) מכעס ומציניות. הגבתי בצורה רגשית. וכמובן, שכשטקסט הזועם והציני שלי עומד מול הטקסט הרהוט והמנוקד בתמונות, נוצר מצג לא מאוזן.
נכנסתי לקבוצת 'מדברים על חיסונים' בפייסבוק, מכיוון שגם שם הפוסט עלה (כמובן). וכמובן גם שהם הגיבו בצורה הנכונה ביותר – להסביר שוב איך להבדיל בין מקור מידע אמין לבין שרלטנים (כפי שכתבתי גם אני ברשומה קודמת). אבל אני כבר התרגזתי, וגם חשתי תסכול עקב עוד אדם שראיתי נופל ברשת השרלטנים, ועוד חבר ללימודים בנוסף לכל. אז החלטתי להתייחס לפוסט סעיף סעיף, ולהלן התוצאות.  לקרוא את המשך הרשומה «





כיני ערווה, טמקא פח וחוסר תשומת לב לפרטים

7 04 2016

עריכה: תוקנתי ע"י שי – הטחבית המצויה אינה יכולה להתכדר, והכינוי 'אורי כדורי' ניתן למשפחת הכדרורוניים, משפחה שונה באותה תת-סדרה. נו שוין. לפחות התמונה שלי נכונה 😛

עריכה נוספת: טמקא הורידו את התמונה. עכשיו יש במקומה פרסומת. אוף. עד מתי איתי גל?

באמת שאני לא מצפה להרבה מטמקא פח, או מצוות הבריאות שלו (ד"ר איתי גל – לתשומת ליבך). שגיאות כתיב, טעויות עובדתיות, וחוסר הבנה בסיסי במדע שהם מדווחים הפכו כבר מזמן להיות דבר שבשגרה.

אבל אם כבר מדובר ברופא, שכותב כתבה על מחלה, לתועלת הציבור – לעזאזל, תפתח ויקיפדיה פעם אחת במהלך המחקר שלך.

לקרוא את המשך הרשומה «





אפוקליפסה עכשיו

24 03 2016

קבוצה גרמנית בשם קורצגסאגט (Kurtzgesagt – ביטוי גרמני שמקביל בערך לת'כלס), שמקדישה את עצמה ליצירת סרטון אנימציה אחד כל חודש שמנגיש נושאים מדעיים כמו אבולוציה, זמן\חלל וכו', יצרה סרטון חביב שמסביר את נושא העמידות לאנטיביוטיקה שעליו דנתי בפוסט קודם.





כאוס, תכנות וביואינפורמטיקה

20 03 2016

לפני כמה זמן, נואשתי סוף סוף מהאקדמיה ומהמאמצים שלי לנסות לעשות דוקטורט. הייתה לי תקופה קשה ולא ברורה שבה חיפשתי עבודה, עבדתי בעבודות מזדמנות, ובאופן כללי שאלתי את עצמי אם לא הגיע הזמן להמציא את עצמי מחדש; למזלי, זמן לא רב (מדי) לאחר מכן, הציעה לי ידידה להתעניין במשרה אצל המעסיק שלה, בעבודה שעיקר הדרישות לה היו טכניות ודרשו הבנה ורקע בדברים כמו מחשבים, אינטרנט, תכנות בסיסי של HTML, וכיו"ב.

מהר מאד מצאתי את עצמי עובד בתחומי הנוכחי (פרסום), ובמפתיע, נהנה מזה הרבה יותר ממה שחשבתי שאהנה; אבל נראה לי שהגיע הזמן להעלות על הכתב תשובה לשאלה ששואלים אותי די הרבה, אבל אני מצליח לענות עליה במלואה די מעט.  לקרוא את המשך הרשומה «





איך מסתכלים על מידע

23 02 2016

נתונים הם לא רק מספרים

המשמעות של מידע היא ידע כלשהוא שניתן לקידוד. זה יכול להיות מספר הטלפון שלך, או לוחית רישוי או חשבון בנק. כל אלה הם מספרים – אבל מידע יכול להיות גם איכותי, כמו לדעת לאיזו מסעדה ללכת, או לאיזה סרט, או מה נכון ואמיתי ומה לא.

באינטרנט, מטבע הדברים, יש המון מידע. רובו זבל. מתוך הזבל ניתן לדלות בקלות (יחסית) די הרבה מידע שימושי; הרגלי קניות, למשל, או איזה סרט אתם חושבים שגרוע, או מה רץ ב"כשאמא ואבא בני דודים" בתור הבדיחה הנוכחית. אבל איפה אנחנו הופכים את הנתונים היבשים, שנשלפים מאיזה מחשב באמצעות פונקציה לא ידועה, למידע? למשהו עובדתי, נכון, שימושי? המוח שלנו – מכונה מופלאה כשלעצמו, אם לנחתום יותר להעיד וכו' – יודע לתייק דברים בזכרוננו בצורה שאינה טריוויאלית; למעשה הרבה יותר קל לאנשים לזכור דברים אסוציאטיבית, או רגשית, או פרוצפטיאלית.

The what, the what and the what?

תראו, יש מספיק ביולוגים ונוירוביולוגים ופסיכולוגים וכל מיני לוגים שלמדו וחקרו ומנסים להסביר את המוח האנושי למוח האנושי. במיוחד כאשר מדברים על איך עובד הזכרון. מבחינה ביולוגית, אנחנו דווקא יודעים לא מעט; הביולוגיה של רוב סוגי התאים במוח מופתה היטב, אנחנו יודעים איך עובדים זרמים חשמליים וסינפסות בין נוירונים, והתאסף בספרות עומס אדיר של פריטי מידע נכונים שהוכחו ונבדקו (טוב, רובם) על ידי עמיתים. ויחד עם זאת, למדע ככלל אין תשובה פשוטה וברורה ל'איך עובד הזכרון'; אבל אנחנו יודעים להבדיל למשל בין זכרון של הגוף, שבו אנו זוכרים דברים לרוב בצורה תהליכית, בצורה של רצף הפעלה של שרירים; סוג זכרון זה גם נחקר רבות כיום דרך פעולתם של חוקרים רבים בתחום הפרוטזות לנכים ושיקום אנשים באמצעות יצירת ממשק גוף-מכונה ומוח-מכונה, והשגת תוצאות יפות ומרובות שעליהן ניתן לקרוא בהרחבה רבה בעיתוני התקופה (ע"ע גיזמאג – אבל לא רק) שמאד אוהבים לחפור על צד הענין האנושי. יש גם כמובן מתנגדי ניסויים רבים לא פחות שאוהבים לחפור על צד הענין האנושי של הקופים המסכנים שנחטפים ומתים בעינוים (לכאורה), או של אנשים שהופכים לסייבורגים בעל כרחם וכל מיני בדיחות בסגנון דוקטור הו (של צ'יבנול, לא של מופט!).

לא, נו, ברצינות – הפואנטה ברוב העבודות היום היא לייצר סוג כלשהוא של ניתוח על נתונים. את הנתונים אנחנו מקבלים בקלות מהמחשבים; אם אנחנו מצליחים לעשות על זרם הנתונים האלו איזשהיא פונקציה – לקחת אותם ולהכניס לתוך קופסא שחורה כלשהיא שמייצרת מהנתונים האלה מידע – למשל השוואה בין שני דגמי מחשב, או תוצאה של 'מעבר' או 'כשלון' עבור מועמד לעבודה, או תוכנה שעוזרת לאנשים לחזות אם מניה תעלה או תרד או להפעיל תחבורה ציבורית בלי נהגים – יש לכך פוטנציאל רווחי ושימושי.

אם תחשבו על זה, למעשה כמעט כל סוג של תועלת שייצרתם בחייכם או חייכן או חייכ.ם.ן או איך שלא כותבים את זה, הסתכמה במשהו שאפשר לבטא מתמטית בתוך איזושהיא משוואה. אם שטפתם את החדר, או זכרתם להוריד את המים באסלה, או כמה קלוריות צרכתם או ייצרתם. יש מקרים ספורים, ובודדים, שבהם אנשים נוטים לתאר דברים בנימה שאינה תועלתנית, ואלה כמובן מקרים שבהם הרגשות מעורבים. זה לא משנה אם אדם סובל מרגשי נחיתות או מעודף אגו, כולנו חושבים על עצמנו מדי פעם, ומשווים את עצמנו לאחרים, כאשר אנחנו בוחרים את המשקל שדיעות שונות נושאות איתן. כל סוג של מידע – במיוחד רגשי! – מחווט בצורה כזו שהוא נושא עליו מטא-מידע, מידע אודות המידע – כמו שלכל דף באינטרנט יש כתובת, וגם תגיות שמסבירות איך לקרוא דף זה אם את גולשת בפלאפון או אם אתה גולש מהמחשב של חבר.

אז מה ההבדל בין אומנות למדע?

המדע הוא צורה מסוימת של ניהול מידע, שמתמקדת בנסיונות לייצר הסברים ותחזיות לעתיד על סמך מסקנות אמפיריות, כלומר שניתן לתמוך או להפריך אותן בניסוי. למדע יש סימן מזהה מובהק שנקרא 'קריטריון ההפרכה', כלומר כל טענה שניתן לומר עליה שהיא 'מדעית' תהיה כזו שניתן להפריך (או לאשש) בניסוי, והמדע עוסק באיתורן, קטלוגן והבנתן של טענות כאלה.

אומנות, לעומת זאת, מנסה לעשות משהו אחר.

אם קראתם עד כאן…

אתם כנראה יודעים למה אני מתכוון.

SEM img, Bacillus spp. (unid)

חיידק מתג מסוג כלשהוא מזהם את אחת הדגימות היקרות שלנו…אז עשינו ממנו אומנות