ביולוגיה להמונים

24 05 2010

חבר טוב שלח לי לאחרונה כמה מאמרים מעניינים מעיתון הרשת גיזמאג שלטענתו "שייכים לתחום שלי".

הפלא ופלא – הם אמנם שייכים לתחום שלי (ביוטכנולוגיה יישומית, אם אתם רוצים לדעת), אבל למרבה הצער הכתבות האלה לוקות באותו חסך מובהק שבו לוקות כל הכתבות שמדווחות על התקדמויות מדעיות, לפחות בעשור האחרון – הבנה בסיסית של החומר שעליו הם מדווחות.

הכתבה הראשונה התהדרה בכותרת המרשימה "בניית אברים מלאכותיים באמצעות 'לגו ביולוגי'". עד כאן טוב ויפה, תפסתם אותי – אני חובב לגו עוד מאז גיל הגן. אבל איברים מלאכותיים? באמת? פעם אחרונה שבדקתי אלו היו עדיין במסגרת מדע בדיוני. התחלתי לקרוא ומיד תפסו אותי הפסקאות הבאות:

"במשך זמן רב, הנדסת רקמות צפנה בחובה את האפשרות לבניית איברים חדשים אשר יוכלו להחליף איברים פגועים, כמו כבדים, כלי דם או חלקי גוף אחרים. ואולם, אחד המכשולים הבעייתיים ביותר הינו לגרום לתאים שמגודלים בתוך צלחת במעבדה ליצור צורות תלת-מימדיות במקום שכבות שטוחות. על מנת להתגבר על הבעיה הזו החוקרים עטפו תאים חיים בתוך קוביות וארגנו אותם למבנים תלת-מימדיים, ממש כפי שילד בונה בנין מלבנים.

הטכניקה החדשה, המכונה "מיקרו-בנאות" (Micromasonry) עושה שימוש בחומרים דמויי-ג'ל אשר מתנהגים כמו בטון ובעודם מתקשים לוכדים את ה'לבנים' הללו. לבנים אלו מהוות פוטנציאל לבניית איברים מלאכותיים."

בשלב זה התחילו לנצנץ לי כמה אורות אדומים.

קודם כל – המשפט הבעייתי 'חומרים דמויי-ג'ל אשר מתנהגים כמו בטון'. רגע, זו קצת סתירה (לא, לא קצת). מספיק לקרוא קצת בויקיפדיה על הנושאים ג'ל ובטון כדי לראות סתירה; ג'ל הינו חומר שמצב הצבירה שלו בין מוצק לנוזל, המבוסס על רשת של קשרי צילוב בתוך תווך נוזלי, בעוד בטון הוא חומר מוצק לכל דבר אשר נוצר כתוצאה מהתמצקות של חומר בתגובות כימיות שקושרות את הבטון לחצץ ולחול שאיתם הוא מעורבב.

אוקיי, אז מי שכתב את הכתבה לא ממש מדען. אבל מה עם לקרוא קצת חומר רקע? עזבו חומר רקע. מה עם להבין מה בעצם אתה כותב? כנראה שבעיתונות המודרנית לא צריך גם את זה. תקראו לי שמרן, לי אישית מפריע שאנשים שמנסים לכתוב פוסטים בנוגע להתפתחויות מדעיות לא מבינים דבר וחצי דבר בתחום שהם כותבים עליו, במדעים הקשורים אליו או במדע בכלל.

ואז קראתי את המשפט האחרון בפסקה.

רגע, פוטנציאל? לא אמרתם בראש הכתבה שהם יכולים לעשות את זה?

פוטנציאל – ע"פ ויקיפדיה:

"פוטנציאל הוא היכולת, הכוח או האפשרות הטמונים בדבר מה או במישהו למימוש דבר מה או להפעלתו, אך טרם יצאו מן הכוח אל הפועל."

טוב, אני לא באמת מתרגש מזה, הרי תמיד כתבות מדע מתחילות בכותרת מפוצצת שאחריה מסתבר שהתגלית הינה כמעט, או אפילו בכלל, חסרת משמעות. ההצהרה הזו אולי נשמעת לכם קיצונית למדי, אבל בתור בנאדם שלמחייתו קורא מאמרים בספרות המקצועית אני נתקל בבעיה הזו יותר ויותר. שוב ושוב אני מוצא את עצמי מסביר לאנשים למה הפנטזיות הפרועות שלהם על ננו-טכנולוגיה, על החלפת איברים, ובאופן כללי על מה שהם ראו בסרט המדע-בדיוני ההוליוודי המטופש האחרון שהם ראו, לא יכולות להתרחש במציאות – או לפחות לא בגבולות מה שהמדע יודע היום.

ובשלב הזה קופצים כל החכמים ואומרים לי "אה, אבל זה רק ענין של זמן! זה שהיום לא יודעים זה לא אומר שלא ידעו אף פעם!"

נכון, אבל יש במשפט הזה ישנה הנחה סמויה בעייתית מאוד – שהיא לדעתי שורש הבעיה בעיתונות, במדע, ובאופן כללי היא הסיבה שכתבתי את הפוסט הזה.

גם אני חובב מדע בדיוני. מאז שאני ילד אני קורא בשקיקה פעורת-עיניים כל ספר מדע בדיוני אזוטרי שאני מצליח לשים עליו את ידי, והסופרים החביבים עלי הם סופרי המדע בדיוני ה'קשה' – אסימוב, ניבן, היינליין, קלארק ועוד. אבל הולדתם של האפקטים המיוחדים ושל הגרפיקה הממוחשבת בת ימינו, הניבו תחליף לספרי המדע הבדיוני עליהם גדלתי; סרטי מד"ב. ועכשיו, יש לנו דור שאינו קורא, דור שאינו חושב, שמאמין בצורה עיוורת בסרטים מגוחכים כמו "הליבה" ו'רובוטריקים 2' (מסתבר שלדעתו של מייקל ביי, ניתן להגיע מהפירמידות במצריים לפטרה שבירדן בלי לעבור באמצע דרך ישראל. מעניין. כנראה שהרובוטריקים, כמו אלקטרונים, יכולים לעבור ממקום למקום בלי לעבור באמצע. או שאולי זו הצהרה פוליטית של מייקל ביי) והדור הזה הוא זה שקובע את דעת הקהל, שקובעת את החלטות הפוליטיקאים, שקובעים – בסופו של דבר – את המימון של המדענים, כלומר לאיזה כיוונים מתקדם המחקר.

התופעה העגומה הזו יצרה תגובה תרבותית מעניינת בקרב מדעני המחקר, תרבות שאני נוהג לכנות 'ביולוגיה להמונים' על לשון המשל. באקדמיה של היום, המדען שמתקדם הוא זה שמשיג הכי הרבה גרנטים (מענקי מחקר), הכי הרבה כסף, הכי הרבה פרסומים ולאו דווקא זה שעושה את המדע היסודי שעליו מתבססות התגליות העתידות לבוא. המשמעות של כך היא שאם אתה לא כותב ב'באז-וורדס' (Buzzwords) אתה לא מקבל כסף. אם אתה לא מקבל כסף, מהר מאוד מפסיקים להגיע אליך סטודנטים והמעבדה נסגרת – או שיותר גרוע, אתה מוצא את עצמך במעבדה ריקה, עושה מחקר לבד.

ההנחה הסמויה הבעייתית כאן היא כמובן שהמדע הוא כל יכול; אבל המדע הוא לא כל יכול, לא בלי תקציב, לא בלי אנשים שמגיעים למעבדה פעורי עיניים ומשתוקקים לתגליות. כי כשאתה גדל על סרטי מד"ב חסרי הגיון וחסרי מדע, בפעם הראשונה שאתה רואה מעבדה מתחשק לך לברוח רחוק. מה זה כל הצנצנות והמבחנות האלה? איפה הרובוטים המגניבים? איך זה שהמעבדה לא נראית כמו CSI? מה, זה באמת לוקח כל כך הרבה זמן? כן. דרך אגב, אני ממליץ בחום לכל מי שמדלג על הלינקים שלי להיכנס לשני הלינקים האחרונים – שניים מהקומיקסים המדעיים מעבירים שם ביקורת נוקבת שמתמצתת בכמה חלונות את כל המאמר שלי.

זה נשמע, אולי, יותר גרוע ממה שזה באמת; אחרי הכל, האקדמיה מתקדמת, לאיטה, ותגליות חדשות מתרחשות כל הזמן. אבל עקומת הטמטום מתקדמת בצורה פרוגרסיבית ועקשנית, הידע הכללי של האדם הממוצע הולך ויורד בעוד הידע הטכני הדרוש למומחה בתחום כלשהוא הולך וגדל. גם התגליות המדעיות, שבעבר היו פורצות דרך, היום נהיות קטנות יותר ויותר. הבעיה העיקרית שיש לי עם זה, היא האטימות והבורות של הקהל הרחב – שחושבים שהמדענים יודעים הכל ויכולים הכל, ושפשוט לא מתחשק להם לעבוד (או תירוץ דומה). מדי פעם אני מנהל שיחה עם אחד מחברי הרחוקים (שלא שייכים לתחום מדעים כזה או אחר – נניח, סטודנט לספרות או להיסטוריה) שנשמעת בערך כך:

– "נו, אז איך זה שעדיין לא מצאתם תרופה לסרטן?"

– "סרטן זו לא מחלה אחת. זה למעשה שם כולל להמון מחלות דומות, שכולן מתבססות על מאפיינים דומים מסוימים."

– "נו, אז מה בעצם הבעיה? אם לכולן יש את אותם מאפיינים אז אפשר למצוא חיסון, לא?"

– "זה לא כל כך פשוט."

המשפט הזה – 'זה לא כל כך פשוט' – או בגרסתו ההורגת-שיחות החביבה עלי, 'זה קצת יותר מסובך ממה שנראה לך' – הוא אבן היסוד של הבעיה של תרבות הטמטום והבהייה המודרנית. אם זה לא פשוט, אז אני לא רוצה לחשוב על זה, אני לא צריך להבין את זה, בטוח יש מישהו שיתעסק עם זה במקומי. אבל האמת היא שאין. האקדמיה משוועת לסטודנטים בעלי יכולת, לחוקרים מבריקים וחרוצים, לתקציבים ולמכשור. ואין. לאט לאט, המגמה של הסטודנטים ממשיכה לכיוון העצוב – לסיים תואר וללכת לעבוד, דבר שמושך אנשים בעיקר לתחומי המשפטים, מנהל עסקים, הנדסת תעשייה וניהול, וגו'. אבל רגע, מה עם תחומים כמו הנדסה וכד'? מצוין, אבל שוב – מהנדס שמסיים תואר ויוצא לעבוד לא מבצע מחקר. הוא לא מוסיף למדע, הוא לא מקדם את המדע; הוא טכנאי. הוא טכנאי מוכשר ביותר ויש לו יכולת מרשימה לפתרון בעיות, אבל בבסיסו הוא לא חוקר – מכיוון שאחד הדברים הבסיסיים ביותר בתארים מתקדמים הוא שהם מלמדים אותך איך לחקור.

בימינו העצובים, המילה 'מחקר' הפכה למילה בלתי ידועה, בלתי שימושית, לא פופולארית. האקדמיה, שתמיד הייתה ערש התרבות והמחקר, הפכה לביב שופכין של כל אלה שלא מסוגלים לצאת לתעשיה ולהרוויח את הכספים הראויים לאנשים בעלי יכולת – כמו הפתגם הישן, "those who can't do, teach". תארים מתקדמים הופכים, לאט לאט, לנחלתם של מתי מעט; האוניברסיטאות המיואשות מנמיכות את רפי הקבלה ומעלות את הציונים על מנת להתמודד עם הביקוש וההיעדר ההיצע, והחברות בשוק בתגובה דורשות תארים מתקדמים יותר ויותר על מנת לוודא את איכות המועמד, וכן בגלל שמה לעשות, בואו נודה, צריך ללמוד יותר היום בשביל להתעסק במחקר. והסטונדטים, שכרגיל, נתקעים באמצע, משלמים יותר ויותר שכר לימוד – או לחילופין, מקבלים מלגות נמוכות יותר ויותר, ונאלצים לחרוק שיניים ולעבוד קשה יותר. בשביל להשיג משרה בתחום המחקר בביולוגיה, אדם צריך ללמוד לפחות תשע שנים (!) – שלוש שנים לתואר ראשון, שתים לשני וארבע לדוקטורט. וזאת בלי להחשיב עיכובים (רבים מושכים תואר ראשון על ארבע או חמש שנים וגם דוקטורט עשוי לקחת יותר מחמש שנים).

אבל זו רק אחת מהבעיות. המדע הפך לנרחב ומורכב יותר – אבל גם למנוכר יותר. תחומים כמו פיסיקה, מתמטיקה וכימיה – ואפילו ביולוגיה אהובתי – הופכים אנשים לכמעט מנודים. חברים שלי מספרים כל הזמן על העבודה שלהם; אני לא. אני אומר "עזבו, זה ירדים אותכם", רק בשביל שאני לא אצטרך לתת הרצאה של חצי שעה שתהווה רקע מכין על מנת שהם יבינו על מה אני מדבר. לאחרונה עשיתי מעין ניסוי והעברתי הרצאה לשניים מחברי היותר מבריקים שבכל זאת אינם שייכים לתחום המדעים, את אותה הרצאה שהעברתי לפני כן בפגישת קבוצה ואשר סוקרת את הצעת המחקר לתואר השני שלי. מצאתי שאני חייב לקצץ כמעט את כל המשמעות מדברי; אני מדלג על כל נושא השיטות (החשוב כלכך בתחומים מדעיים) ומתעכב רק על הרעיון, הקונספט, מה אני רוצה להשיג ואיך, ואני מוצא את עצמי מדבר על זה בצורה שמזניחה את הבעיות, את המכשולים – כמעט כמו הכתבה שתוארה לעיל.

בפגישת הקבוצה שלי נשאלתי כמה שאלות קשות, שאלות שגרמו לי לחשוב ולנסות להעלות ספיקות ועל ידי כך להתכונן לקשיים שיבואו. חלק מהשאלות האלו, כך אני מאמין, עזרו לי בהמשך המחקר שלי וגם הפכו אותי לחוקר טוב יותר; החברים שלי גם שאלו שאלות, שאלות שנאלצתי לענות עליהן שוב ושוב בסגנון של "לא, זה לא עובד ככה. למה? זה קצת מסובך, אבל בעקרון מבחינה כימית זה לא מתאפשר לעשות כך וכך, מסיבה כזו וכזו". "אה." וכו'. אני לא מזלזל לרגע באינטיליגנציה של שני החברים שלי – למרבה צערי הם פשוט חסרי ידע בתחום שלי, והדבר עומד בעוכריהם כאשר מנהלים שיחה על התחום. ובגלל זה לא מנהלים שיחות על התחום (אחרי הכל, למה לעשות רע לחבר'ה). אבל כתבות כאלו ממשיכות להתפרסם, ממשיכות להטעות את הציבור הרחב, וממשיכות לגרום למדענים להתכווץ בחלחלה כל פעם שהם נתקלים בהן.

אני מקווה שיום אחד תהיה רפורמה בחינוך, ולצד לימודי היסטוריה וגיאוגרפיה ילמדו גם את מדעי הטבע. לא רק הרמה הבסיסית ביותר של מה שמכנים בבתי הספר "טבע", או מה שמכנים בבתי ספר תיכוניים "ביולוגיה"; זכור לי היטב איך נכנסה פרופ' אורנה אלרואי-שטיין לכיתה בשנה א' של התואר הראשון שלי, ושאלה "מי כאן למד ביולוגיה בתיכון?" לאחר שהעיפה מבט עגום בידיים המונפות באוויר, היא הוסיפה "אז תשכחו את כל מה שלמדתם, כי זה לא נכון". והיא צדקה. כשאין שום ידע מקדים – אין שום רקע – אי אפשר להבין מנגנונים מורכבים כמו אלה המתרחשים בכימיה, בפיסיקה, או אפילו בביולוגיה. אז אני לא אומר שכולם צריכים להבין את המתמטיקה שעומדת, בסופו של דבר, מאחורי כל המדעים המדויקים ומדעי הטבע; כל מה שאני אומר הוא שבבקשה, בבקשה, למדו קצת ביולוגיה להמונים.

מודעות פרסומת

פעולות

Information

10 responses

25 05 2010
Hergel Megune

אהבתי. פשוט מראה חור בתחום החינוך שלא חשבתי עליו עדיין – נפילת האקדמיה. עוד נגזרת של מנטליות המזון המהיר שלנו… עצוב.

רק הערה – Those who cant do, teach זה משפט שלצערי הוכח נכון בהרבה פקולטות בארץ. רמת ההשקעה והאכפתיות של אותם "רמי תארים" היא נמוכה בדר"כ, שלא לדבר על זה שרובם אולי טובים במדע עצמו אבל בלימוד והעברת חומר הם גרועים במקרה הטוב.. במקרה הרע הם גם שונאים את זה.
זה יוצר מצב שהסטודנט רואה מולו לא דוגמא ושאיפה, אלא משהו להתרחק ממנו.

25 05 2010
מורן

מסכימה עם הכל.
..חוץ מעניין קטן עם הסרטן. הבעיה העיקרית היא לא המאפיינים הדומים או השונים או זה שאלו כמה מחלות. הבעיה היא הדימיון המטורף לתאי הגוף- כל מה שנזרוק על תאים סרטניים, יפגע גם בתאים המתפקדים שלנו. או, אם להשתמש במטאפורת "בטון"- זה כמו להוריד את השכר במשק. כן, מי שמרוויח המון בלי פרופורציה יפגע, אבל גם מי שמרוויח בדיוק כמה שהוא אמור להרוויח יפגע- וזה יהרוג אותנו. הפשרות היום הן על טיפולים שהורגים את הסרטן יותר מהר ממה שהם הורגים אותנו. זה לא משהו…

25 05 2010
נדב

חביבי, ב3 מילים: you nailed it,
וב4 מילים נוספות: תפסיק להתבכיין וחזור למעבדה

25 05 2010
דולב כץ

@ה"מ – הסטודנטים של מחר הם הפרופסורים של מחרתיים. והיחידים שנשארים באקמיה הם אלה שממש מסתדרים בה… הפלא ופלא, אלו דווקא אלה שלא היית רוצה ללמוד אצלם. אוי
@מורן – אני לא מבין איפה אנחנו חלוקים בנוגע לסרטן: מה שאת אמרת הוא פשוט מה שאני הייתי אומר אם לא הייתי מתייאש בנקודה ההיא ואומר 'זה לא כל כך פשוט'. הסיבה לכך שזה לא כל כך פשוט היא שתאי סרטן יודעים לעשות פאגוציטוזה לנוגדנים, הם יודעים להפעיל את מערכת החיסון, הם יודעים לגרום לאנגיוגנזה.. בקיצור הם יודעים להפעיל (כמעט) את כל המערכות של הגוף נגדנו. אז הפשרות היום הן כימותרפיה והקרנות, ומנסים ליצור היום תרופות מוכוונות-מטרה שמנסות לעקוף בדיוק את המנגנונים שתיארנו, רק שלהן יש את החיסרון שהן יקרות מאוד ובעייתיות בנושאים שונים כמו יציבות ודיוק וכו'.
@נדב – מאיפה אתה יודע שאת הפוסט הזה לא כתבתי במעבדה 😉

1 06 2010
טלי

אני לא מבינה למה אתה מנהל דיונים עם מורן בבלוג 😛
ובנימה רצינית יותר – אתה מעלה כמה נקודות, וכל אחת מהן ראויה להתייחסות בנפרד.
נקודה מס' 1: הדרדרות העיתונות. מה זה הדרדרות, צניחה חופשית. זה התחיל עם כל מיני עיתוני-אינטרנט, אבל עכשיו גם "בארזים נפלה שלהבת", והעיתונים החדשותיים של המדינה כנראה כבר פיטרו את כל העורכים שלהם, ונראה שאינם דורשים מהכתבים שלהם יותר מדי.
נק' מס' 2: מה קרה למד"ב? ואני אכניס לכאן גם את "מה קרה לפילוסופיה?". התשובה לשאלה היא כמובן מצערת בפשטותה – אלה שני תחומים שהיו נחלתם של מדענים, והפכו עם השנים ל"מקצועות ללא דרישות קדם". לא מפתיע שככה נראים הדברים. קודם כל, כי כשיש קולנוע אף אחד לא צריך יותר לקרוא. ושנית, כי רבי מכר הם ספרים נטולי אמירה. למה למדען רציני ויצירתי בימינו להשקיע זמן בכתיבת מד"ב? אין קהל יותר.
נק' מס' 3: כל עניין החינוך והאקדמיה. כאוב, אבל נכון. ועדות משמעת כבר אין יותר, למרות שברור לכולנו שמגמת חוסר-היושרה האקדמית היא עליה. הסקרנות היא נחלתם של מעטים, ורובם – כמו שאמרת – לומדים בשביל התעודה. בשביל העבודה. ואני, ואתה, וחברינו יכולים רק להיאנח ולומר שאסימוב חזה את זה כבר בשנות ה-50, כשהוא כתב את "מקצוע". נפל על אזניים ערלות.

בעניין זה שאתה מתקשה להסביר לאנשים על מה אתה עובד… באופן כללי, ביולוגיה זה משעמם ללא-ביולוגים, כמו שמחשבים זה משעמם ללא-מחשביסטים, ופיזיקה היא מזוויעה ללא-פיזיקאים. אם נדמה לך שאת הדברים שאני עשיתי ועושה אני יכולה להסביר למישהו שלא מתעסק בזה מעבר למסגרת הקונספט – אתה טועה. אין ב"תופעה" הזו תעודת עניות לחברה, עדות להדרדרות או כל דבר מסוג זה. במקרה הספציפי הזה, אתה פשוט מצפה ליותר מדי…

עמך הסליחה על המגילונת.

1 06 2010
דולב כץ

נאמר רק שאני מסכים איתך חוץ מאשר בקשר לתגובה האחרונה – וזו מהסיבה הפשוטה שאני לא חושב שביולוגיה זה משעמם ללא-ביולוגים, כי אני בהחלט לא נכנס להסברים הטכניים – אני מדבר על רמת הקונספט בדיוק. הבעיה היא שבשביל להסביר אפילו קונספטים פשוטים בביולוגיה צריכים טיפה רקע – קצת כימיה, קצת ידע כללי – כמו שבשביל להסביר קונספט במחשבים הבנאדם צריך לדעת מה זה מחשב, ורצוי שהוא ידע טיפ טיפה על איך עובדת תוכנה, אולי את מודל 7 השכבות של OSI וכיו"ב. הדברים האלו הם לא בלתי נתפשים, הם לא מעל רמה של ידע כללי ובהחלט אפשר ללמד אותם בתיכון או אפילו (רחמנא לצלן!) ביסודי. הכל שאלה של מה אתה מצפה, ורמת הציפיות מהחינוך היא ברצפה.
השאיפה שלי היא שאפילו את רמת הקונספט אני אוכל להסביר לאנשים, מעבר לחברי הטובים שמוכנים להפגין סבלנות ראויה לציון ולהתמודד עם הסברי הרקע שלי.
וטלי – אנשים ש'לא מבינים במחשבים' הופכים במהירות לנחלת העבר, פשוט בגלל שהיום אי אפשר בלי זה. העתיד, כך מסתמן, עומד לעשות את אותו הדבר עם הביולוגיה והכימיה. אז בסך הכל אני מבקש שילמדו קצת ידע כללי, ולא רק מי אמר למי ומה היה צבע סוסו של נפוליאון.

2 06 2010
טלי

דולב,
אני לוקחת חזרה את הביטוי "זה משעמם ללא-ביולוגים" ומחליפה אותו ואת כל דומיו ב"זה משעמם את מי שזה לא מעניין אותו".
לא את כולם מעניין מה שמעניין אותך, למרבה השמחה (או הצער) בני האדם אינם שווים, אינם זהים, ואינם שום דבר שמתקרב לזה. העושר של המדע הוא אולי בעיקר בזכות הגיוון הזה.
ובעניין ההערה במחשבים – אתה אומר "אנשים שלא מבינים במחשבים" ומתכוון לרמה השימושית ואתה צודק שמי שלא יתקדם לשם ישאר מאחור. כדי שאני אסביר למישהו דברים שאני עושה נדרש הרבה יותר רקע מהרמה השימושית – ולרוב, הרקע הזה לא מעניין אנשים. ר' הערה בעניין הגיוון…
בתור מישהי שהיא לא ביולוגית שהקשיבה לך פעם-פעמיים, נדרש הרבה יותר מ"ידע כללי" כדי להתרגש מקיפול של פרוטאינים (או זה, או שאתה משעמם רצח 😛 ).
אנחנו נסכים שלא להסכים, וללא שום קשר לאזלת היד והאיוולת הפושה במערכת החינוך – אתה "דורש" יותר מדי. יש שיאמרו שהידע שרכשתי בפיזיקה הוא "ידע כללי" – בהנתן שסבלתי מרכישתו ואני לא עושה בו שימוש – אני מכריזה שהוא מיותר עבורי.
הדיון במה צריך או לא צריך ללמד במערכת החינוך, הוא פתח לדיון במערכת החינוך עצמה – וזה דיון באורך של כמה שעות.

3 06 2010
דולב כץ

טלי'נקה, זה שאותך זה שיעמם לא אומר שזה ישעמם כל אחד. אבל זה כן אומר שאי אפשר להסביר כלום בלי רקע של ידע כללי מסוים – שדרך אגב, לך יש אותו אז את לא קבילה להשוואה.
אני גם מכיר אנשים שמשתעממים ממחשבים, ואנשים שמגלים שמחשבים זה נושא מרתק ברגע שאתה מסביר להם קצת את הבסיס. ודרך אגב, הפלא ופלא, את זה אני הסברתי גם, אז אולי אני משעמם רק שאני מדבר על ביולוגיה (וגם זה לא בהכרח. רותם ולאוצקר ישבו מרותקים כשהעברתי מצגת. ואיתי לא. to each his own)
ובנוגע לכך שאני דורש יותר מדי –
Aim high. You might not hit the target but at least you won't shoot your leg off

3 06 2010
taligutman

לא טענתי שזה ישעמם כל אחד – טענתי שזה לגיטימי שקיימים אנשים שזה משעמם אותם – וזה לחלוטין לא קשור לרמת ההשכלה הבסיסית או העל-בסיסית שלהם 🙂
LOL, but you're also taking the chances of taking your own head off 😛
בשורה התחתונה הטענה שלי באה להפריד בין דברים לא קשורים שעירבת ביניהם. זכותך המלאה לשאוף שכל העולם יתעניין ב – אבל אם זה לא קורה – זה לא בהכרח קשור לרמת ההשכלה של הפוחזים הלא-מתעניינים.
אני לא יכולה לגרום לחלק גדול מחבריי להתעניין בכדורסל. מבטיחה לך שזה לא קשור להשכלה 😛

9 06 2010
דולב כץ

אני מסכים שיש אנשים שזה ישעמם אותם. זה בהחלט לגיטימי; הבעיה היא שהשעמום הוא תגובה נפוצה למצב בו אנשים לא מבינים על מה מדברים איתם. אני לא מבין, לא קולט, ולכן זה לא מעניין אותי ואני משתעמם.
כמובן ששמורה הזכות לכל אחד להתעניין באיזה נושא שהוא רוצה. את זה אף אחד לא ישנה (ובטח לא אני). אבל אולי נוכל לשנות את העובדה שיש המון נושאים שאנשים פשוט מפספסים… כי הם אף פעם לא גילו שזה מעניין אותם 🙂
(ולצורך הדיון: אני לא ידעתי שאני אוהב קפואירה עד שנתקלתי בזה במקרה. ולא ידעתי שחלבונים מקסימים אותי עד שלמדתי עליהם בתואר הראשון).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




%d בלוגרים אהבו את זה: